בחרתי מסגרת לעבוד בה.

מסגרות הן לאו דווקא מגבילות, הן יוצרות פריים ואולי אפילו עוגן שמאפשר לנו להתגמש סביבן להתחשב במגבלות ומכאן נולדים דברים נפלאים. 

המסגרת שבחרתי, היא שימוש בעפרונות צבעוניים, ככה פשוט.

לרוב אני יוצרת דיגיטלית, מציירת באייפד, מעבדת בפוטושופ ולהחזיק עיפרון או מכחול הפך להיות רגע נדיר, אז בבחירה במסגרת הזאת הפכתי רגע נדיר לרגע יומיומי. 

כל יום אני צריכה למצוא את חלון היצירה הזה ביום ולצייר. אבל מה לצייר? יש לי צורך לגוון ויש לי גם רצון לשמור על איזה קו אחיד.

מצאתי איזון בין שניהם: הגיוון הוא בנושאים, חיות, עין, צורות ועוד כל מיני, והקו שאני משמרת הוא הקו עצמו… לאט לאט אני מגלה את ההנחה שלי על הדף, איך נראית משיכת העיפרון שלי, איך מתחיל להיוולד החופש בתוך הצורך לדייק, כי לדייק ביום שאין לי זמן ויש לי רק רבע או חצי שעה זו מיומנות שאולי קיימת אצלי בדיגיטל אבל בעפרונות עדיין פחות… 

מיומנות היא באמת הנושא הבא שעלה לי במחשבה במהלך 12 הימים האלה, הדיוק נוצר דווקא מתוך החופש, אולי המיומנות שאני מחפשת נמצאת בשחרור. 

ועולה השאלה גם, מהו דיוק בעצם? אין לי צורך לצייר ריאליסטי, בשביל זה יש לי מצלמה, אז מה חשוב לי לדייק? 

עזבתי את החברה והתחלתי בחיפוש, עבדתי כמעצבת גרפית עצמאית, התחלתי ליצור עבור עצמי ולחזור לצייר. 

נולד לנו בן זקונים חייכן – שון, ושנתיים אחרי התפרקה זוגיות ונפרדתי מאב ילדי איתו הייתי כ – 23 שנים. 

עברו עוד קצת מים בנהר וג׳ינגלתי בין היצירה שלי, לעבודה כמעצבת גרפית וללמידה מחדש של עצמי כשאני לבד.

למדתי פוטותרפיה וליווי תהליכים, חזרתי לרקוד והבנתי שהבית זה כאן – ביצירה שכוללת בתוכה את כל הכלים שרכשתי במהלך השנים, את האמהות, את הניהול, את השילוח, את חווית הלקוח, את העיצוב הגרפי, את התנועה, את הציור. 

כאן בתוך היצירה יש לי אוויר ושמחה.