ארכיון תמונות לסלון - ענבליקה

אני מתכננת, והחיים קורים: הדרך שלי לסדנאות דודלינג ויצירה

ענבל וולר — Sun, 07 Jun 2026 08:21:39 +0000

ממעצבת גרפית למנחת סדנאות דודלינג

לשווק את עצמי כמעצבת גרפית תמיד היה לי קשה. נכון, השוק רווי, אבל יש לא מעט מעצבות שמצליחות. אני פשוט לא הייתי אחת מהן.

לא הבנתי למה. הרי עשיתי שיווק דיגיטלי לאחרים. כתבתי, צילמתי, ערכתי, בניתי אסטרטגיות, ניהלתי קמפיינים — כל מה שצריך. וזה אפילו עבד לא רע. אבל כשזה הגיע לעסק שלי, משהו תמיד נתקע. כל פוסט הרגיש כמו מאמץ עצום, כל סטורי דרש ממני כוחות נפש, וכל פעולה שיווקית נדחתה שוב ושוב.

לקח לי הרבה זמן להבין את הסיבה האמיתית. לא הייתה לי בעיה עם שיווק. הייתה לי בעיה עם מה ששיווקתי.

לא באמת אהבתי לעבוד כמעצבת גרפית.

אני יודעת שזה נשמע מוזר, במיוחד אחרי שנים בתחום, אבל זו הייתה האמת. רציתי ליצור דברים משלי. רציתי למכור מוצר שהוא פרי היצירה שלי, לא לייצר פתרונות עבור אחרים לפי בריף, הנחיות ותיקונים. רציתי ליצור מתוך הדמיון שלי, בקצב שלי ובסגנון שלי.

וככה נולדה החנות שלי למוצרים מאוירים.

כשהחיים שינו את התוכנית

התחלתי לאייר, לפתח מוצרים ולבנות חנות אונליין עם תמונות, מוצרי נייר, תיקים וברכות. השקעתי בבניית האתר, בצילומים, בשיווק האורגני ובקמפיינים ממומנים. הייתי לגמרי בתוך הדבר הזה.

ואז החיים החליטו לשנות את התוכנית.

סרטן.

אני סוג של חתולה. חוטפת כאפה מהחיים, אבל איכשהו תמיד מצליחה לנחות על הרגליים. אחרי ההלם הראשוני הגיעה גם ההבנה שיש לי מזל. המחלה התגלתה בשלב מוקדם, הייתה תוכנית טיפול, והיה ברור שצריך פשוט להתחיל לצעוד את הדרך.

באותו רגע עצרתי את כל הפעילות השיווקית של החנות. הבנתי שאם אני לא יכולה להיות שם במאה אחוז, אין טעם להמשיך להשקיע כסף בפרסום. בזמן הטיפולים הייתי במקרה הטוב בחמישים אחוז מהיכולת שלי, וגם זה לא בכל יום.

אז עצרתי. החנות נשארה באוויר, ואני הרשיתי לעצמי להניח לה לזמן מה.

איך דודלינג הציל לי את היצירתיות בזמן הטיפולים

ובתוך כל זה קרה משהו שלא ציפיתי לו. שכחתי לצייר.

בערך חודש לתוך הטיפולים קלטתי את זה. הציור היה חסר לי, אבל לא הצלחתי לחזור אליו. ישבתי מול דף ריק ולא יצא כלום. פתחתי את האייפד ולא היה לי אפילו רעיון אחד. רציתי ליצור, אבל לא הצלחתי למצוא את הדרך.

ואז, כמעט במקרה, פגשתי את עולם הנוירוארט דרך קורס דיגיטלי שעשיתי. משם נפתח לי השער לעולם הדודלינג.

מה זה בכלל דודלינג?

הרבה אנשים שואלים אותי. יש לזה לא מעט הגדרות, אבל אני יכולה לספר רק מה זה היה עבורי.

דודלינג היה מפלט.

הוא היה המקום שבו הצלחתי לייצר לעצמי שקט בתוך תקופה שהייתה מלאה ברעש, פחד וחוסר ודאות. עם דף ועט בלבד הצלחתי למצוא רגעים של נוכחות ורוגע. ציירתי בבית כשהילדים סביבי, ציירתי בים בטיולים שעשיתי לבד, ציירתי בזמן המתנה בתורים, ציירתי במהלך טיפולי הכימותרפיה, וציירתי בשבתות שקטות כשהילדים אצל אבא שלהם.

לא משנה איפה הייתי, השרבוטים האלה נתנו לי מרחב לנשום.

לא היה צריך כישרון, לא הייתה מטרה ליצור יצירת מופת, ולא היה צורך להוכיח שום דבר. רק לתת לעט לנוע על הדף ולתת למחשבות להירגע.

איך נולדו הסדנאות — ממש לא מתוך תוכנית

סדנאות דודלינג ויצירה הן בדיוק המקום שבו הכל מתחבר עבורי. אבל אז? לא ממש חשבתי על זה.

פשוט ציירתי והעליתי את העבודות לרשתות החברתיות. לאט לאט התחילו להגיע שאלות. “מתי יש סדנה?”, “אפשר ללמוד את זה?”, “את מלמדת גם מתחילים?”.

באותו זמן עדיין הייתי בתוך הטיפולים, כך שלא יכולתי לחשוב על זה ברצינות. אבל הרעיון כבר התחיל להתבשל.

כמה חודשים אחרי שסיימתי את הטיפולים, כששתי בדיקות PET-CT חזרו נקיות והתחלתי להרגיש שהכוחות חוזרים אליי, הבנתי שגם הגיע הזמן לנסות.

וכך הסדנאות פשוט התחילו לקרות.

מה קורה בסדנת דודלינג ויצירה ולמה זה עובד גם למי שאומרת “אני לא יודעת לצייר”

הדבר שהכי הפתיע אותי היה כמה זה הרגיש טבעי. העברתי לא מעט הדרכות והכשרות לאורך השנים, אבל משהו בסדנאות הדודלינג הרגיש אחרת. פתאום כל החלקים התחברו — היצירתיות, האהבה לציור, הניסיון שלי בהנחיה והחיבור לאנשים.

אני אוהבת לראות אנשים מגיעים עם המשפט “אני לא יודעת לצייר”, ואז מגלים שזה בכלל לא העניין. אני אוהבת לראות את הרגע שבו הכתפיים נרפות, הראש מפסיק לרוץ והיד מתחילה לנוע על הדף. אני אוהבת לראות איך מתוך כמה קווים פשוטים נוצרים ביטחון, יצירתיות ורגעים של שקט.

סדנאות דודלינג ויצירה — לנשים, קבוצות וארגונים

היום אני מעבירה סדנאות דודלינג ויצירה לנשים, לקבוצות, לקהילות ולארגונים.

מה שהתחיל ככלי שעזר לי לעבור תקופה מורכבת בחיים, הפך לעיסוק שאני אוהבת בכל הלב.

כנראה שלא כל הדברים הטובים בחיים מגיעים מתוך תוכנית מסודרת. לפעמים אנחנו מתכננות מסלול אחד, והחיים מובילים אותנו למקום אחר לגמרי.

ובמקרה שלי, אני די שמחה שהם עשו את זה.

רוצה להביא סדנת דודלינג לקבוצה, משפחה, לחברות, לאירוע פרטי ארוע חברה או לכנס?

הפוסט אני מתכננת, והחיים קורים: הדרך שלי לסדנאות דודלינג ויצירה הופיע לראשונה ב-ענבליקה.

על עיצוב ויצירה

ענבל וולר — Thu, 13 Jun 2024 15:25:25 +0000

לאחרונה אני כותבת, מפרסמת ונוגעת גם בעולמות של תמונות ועיצובים נוספים וגם ב – Canva.

על פניו נראה כאילו הנושאים לא לגמרי קשורים… מה את רוצה?? תתמקדי במשהו.

אבל הם כן קשורים:

נקודת המוצא של העסק שלי היתה עיצוב גרפי ומיתוג, תחום שבחרתי לעזוב ולא לעסוק בו יותר כי אני פחות נהנית ממנו.

כבעלת עסק עצמאי קטן one woman show אני נוגעת בהמון דברים שפחות משקפים את תחום העיסוק שלי, אני יוצרת, מציירת, מצלמת מעצבת ופתאום אני צריכה להתעסק בחיפוש ספקים, נתונים של קהלים, פעולות שיווקיות ולכן על מנת שאוכל לעשות ולבצע את כל המשימות שפחות שייכות לתחומי ההתמקצעות שלי, התשוקה צריכה להמשיך ולפעום, צריכה להיות מטרה אמיתית והנעה פנימית לפעולה.

מה עוד חשוב? שמה שיכול להיות פשוט וקל שיהיה פשוט וקל! אני כבר מגיעה לקשר ל Canva מבטיחה, רק קודם אספר קצת על תהליך היצירה שלי.

היצירה מתחילה הרבה פעמים מריק, אני לא מתכננת מראש, אני מציירת באייפד, ואם לא באייפד אז על דף שנסרק ומועבר למחשב ומשם אני לוקחת הלאה את האלמנטים לטיול בפוטושופ עד שמתקבלת תמונה מעוצבת או קולאז׳ ייחודי. זה ממש בקצרה ועל קצה המזלג.

אחרי שהתמונה קיימת אני בודקת אותה באמצעות מוקאפים (הדמיות) של נראות התמונה בחללים שונים – סלון, משרד, פינת אוכל, פינת עבודה ועל גבי מוצרים שונים – תיקים, כוסות ועוד.

משם העיצוב עולה לאתר, לרשתות ולאן שאני מחליטה.

אז מה לזה ול Canva??

הרבה מההדמיות ומהעיצובים השיווקיים של העסק שלי אני מבצעת ב Canva. הכל נוח ונגיש ונמצא באותה פלטפורמה.

בעבודות האחרונות שעשיתי עבור לקוחות כמעצבת גרפית עלה הצורך להנגיש להם את העיצובים היומיומיים (פוסטים, מודעות וכדומה) ולשם כך השתמשתי ב Canva, הכנתי מספר טמפלטים איתם יכלו אותם לקוחות לשחק ולשנות טקסטים ותמונות וכמובן מצגת שמסבירה איך להשתמש בפלטפורמה עם כל מיני עקרונות ליישום.

כבעלת עסק קטן שבמציאות של היום צריכה לייצר אינספור עיצובים על בסיס יומיומי ונעזרת בעיקר ב Canva, הבנתי שאני צריכה לעזור גם לבעלות ובעלי עסקים קטנים אחרים ללמוד ולהשתמש בכלי הזה בצורה מיטבית.

לכולנו מגיעה החירות לשבת ולעצב בנייד בזריזות בזמן שמחכים לילד בחוג, או אם יש כמה דקות עד שמתחילה הפגישה הבאה.

כשיש לנו את החופש ליצור בכל זמן ובכל מקום זה משחרר, כל כל הרבה פעמים עיצבתי פוסט או סרטון בזמן שראיתי ״רוקדים עם כוכבים״ או ״מאסטר שף״ עם הבת הגדולה שלי והיו פרסומות ולי בדיוק היה רעיון… ככה כשאנחנו לא תלויים באף אחד שיעצב או יכתוב לנו, התוכן מגיע הרבה יותר בקלות.

אני מלמדת מתוך המקום שלי כיוצרת איך לשחרר את היצירתיות וליצור תוכן מקורי, חופשי, אמיתי ונוכח.

הספונטניות מלווה אותי גם בתמונות שאני יוצרת וגם בעיצובים לעסק.

אני כאן לכל שאלה בנושא קנבה, יצירה ויצירתיות, פשוט תכתבו בתגובות או שלחו לי הודעה ואענה

הפוסט על עיצוב ויצירה הופיע לראשונה ב-ענבליקה.

בית עבורי הוא…

ענבל וולר — Thu, 06 Jun 2024 09:19:28 +0000

בית ומערכות יחסים.

נושא טעון ומורכב עבורי.

בסוף שנת 2021 פרקנו חבילה זוגית של 23 שנים, אני לא אפרט על זה יותר מידי עכשיו כי זה לא נושא הפוסט, אבל אני כן רוצה לדבר על הקשר ההדוק בין מקום המגורים לבין התחושות והרגשות שלנו.

אני גם חלילה לא טוענת שמה שהוביל לפרידה היה הבית, אבל מערכת היחסים בינינו השתקפה בנראות ובתחושה שם.

ככל שהמצב בינינו הלך והתדרדר כך גם הבית, פתאום צצה רטיבות, קיר מתקלף, הדלת בארון המטבח מתפרקת.

אחת מהדמויות שיצרתי על רקע פתח של בית

ואני לא יכולה שלא לחשוב שזה יכול ללכת גם הפוך.

ככל שנשקיע ונאהב את הסביבה שאנחנו גרים בה, נדאג שיהיה לנו נעים לחזור ולפתוח את הדלת אחרי יום עמוס בחוץ, להרגיש שהגענו למקום הבטוח, לבית המחבק, שמכיל בתוכו את ההחלטות והבחירות שלנו, הרצונות והחלומות ופשוט להרגע.

בית כמקום מוגן ושלו יוכל גם להגן על מערכות היחסים, התחושה הרגועה שמשרה הבית תאפשר איזה מצע נוח ונעים לפתיחות.

ולכן חשוב לייצר בבית את מכלול הנראות הייחודי לנו, הבחירות שלנו משקפות את מי שאנחנו.

זה בסדר כמובן להעזר באשת מקצוע ועדיין אפשר להיות חלק מהתהליך והבחירות, כי בסופו של דבר אנחנו אלה שמניחים את הראש בבית.

הנה המחשבה:

״אני חייבת לסדר ולארגן לפי שאני יוצאת כדי שכשאחזור יהיה לי נעים״ וזה בדיוק זה, הצורך הזה לפתוח את דלת הבית ולנשום לרווחה ״הנה הגעתי הביתה״ ולא ״איזה טירוף, איך הכל כאן בבלגן שמתנגש לי עם מה שאר חוויות היום״.

אז איך בוחרים מה לשים על הקירות?

הרבה פעמים יש נטיה להסתכל על הכל כמכלול, אבל אני חושבת שבשלב הבחירות יש המון מקום להקשבה לאינטואיציה הפנימית שלנו. הרבה יותר קל להתחיל מתמונה או פריט אחד, המשהו המיוחד הזה שמשך לנו את העין ואח״כ להמשיך ולהתאים סביבו.

וההתאמה? היא לא חייבת להיות סט, או התאמה צבעונית מדויקת, הכי מעניין זה לשלב כל מיני תמונות וחפצים שלא נראים לגמרי אחידים ולייצר שלם וסיפור חדש. זה הסיפור שלנו והוא מורכב מחלקים שאספנו.

הספה שהיא ירושה מסבתא, יחד עם ההדפס המודרני שקניתי ביריד, והנה תמונה לסלון שרכשתי אונליין והכל הולך מצויין עם שולחן הוינטאז׳ מהמכירת יד שניה ועציצים מהמשתלה מהמושב על יד.

אנחנו מבלים בבית שלנו המון זמן, מגיע לנו לחיות בו מתוך בחירה ועם הבחירות הייחודיות שלנו.

אולי אני אדם רגוע יותר וכשאני נכנסת הביתה אני רוצה שמעל הספה בסלון תהיה לי תמונה אחת גדולה בצבעים חמים.

אולי בכלל מתאים לי לקבל מגוון של תמונות קטנות שונות כאלו לא לגמרי קשורות וקופצות לעין ומספרות סיפור (אני אלופה בלייצר סיפורי תמונות).

לכולנו ההעדפות שנכונות לנו ומכאן הבחירות השונות, הבחירות האלה הן שיוצרות לנו את המכלול שאנחנו קוראים לו בית.

ועדיין, לפעמים קשה לבחור.

את כל היום בעבודה, כשאת חוזרת כבר אין לך כוח לחשוב ולעצב וממש היית רוצה שפשוט ייתנו לך את התשובות או לפחות אופציות מהן תוכלי לבחור ולהתאים, להתחיל את כל השיטוט במרחבי האינטרנט בעצמך אין לך כוח.

באתר אני מציעה מגוון רחב של תמונות והדפסים שיכולים לייצר עבורך חוויה ביתית אישית ומחממת וכן!!

אני יכולה גם לעזור לך לבחור.

איך אני עושה את זה? אני מבקשת ממך לשלוח לי תמונה של הקיר אותו את רוצה לעצב, ותמונות או סרטון קצר של הסביבה, אני שולחת לך שאלון (ממש קצר… מבטיחה ) כדי להכיר אותך ואת האנשים הנוספים שגרים בבית קצת יותר לפני שאני בוחרת עבורך תמונות ושולחת לך הדמיות וקישורים.

אלו עדיין הבחירות שלך, והן קשורות ומותאמות לבית שלך.

אם נשמע לך מתאים, תשאירי פרטים ואחזור אלייך להמשך התהליך

הפוסט בית עבורי הוא… הופיע לראשונה ב-ענבליקה.