ארכיון תמונות לסלון - ענבליקה

30 שניות, כמה קווים, ודף שלם: איך זה קורה בפועל

ענבל וולר — Thu, 13 Aug 2026 11:33:23 +0000

הציור גמור ואת לא מבינה איך זה קרה בכלל…

מה לעשות שכשיש עסק צריך גם לייצר תוכן… אז ככה היה

לפני כמה ימים שמתי חצובה, ייצבתי אותה עם 2 משקולות, הנחתי דפים, עטים וטושים שבחרתי על השולחן והתחלתי לצלם.

כעבור שעה של צילום, הדף היה מלא. פרח שנראה כמו וורד, עיגולים מסודרים כמו קרני שמש, כדור קלוע בקווים, אשכול בועות קטנות, נוצות לבנות עדינות, ועלה גדול שמחבר את הכל ביחד.

ערכתי את הסרטון – כמובן שקיצרתי ל 30 שניות… זה מדהים איך התקופה הזאת שאנחנו חיים בה לימדה אותנו להיות תמציתיות ומדויקות.

וכשהעליתי את הסרטון, תגובה אחת שמישהי כתבה לי ״אני לעולם לא אצליח לצייר ככה״ נשארה אצלי בראש.

זה לא קסם, זה מבנה וזו פשטות

אני מבינה למה זה נראה כך. כשרואים תוצאה גמורה תןך 30 שניות, קל לחשוב שזה נורא מורכב.

וזו בדיוק התפיסה שאני הכי אוהבת לפרק בסדנאות ובקורס שלי.

מה שקורה בפועל בסרטון הזה הוא לא קסם – זה רצף מובנה, בדיוק אותו רצף שאני מלמדת:

קודם, חלוקת הדף. הקווים הראשונים שרואים בסרטון לא נמצאים שם במקרה – הם מחלקים את השטח למקטעים קטנים וברורים, כאלה שקל למלא בלי להרגיש מוצפת מול דף גדול וריק.

אחר כך, פטרנים חוזרים. כל מקטע מקבל תבנית חזרתית – עיגולים, קווים, קשתות. זה בדיוק העיקרון שגורם למוח להירגע, כי אחרי כמה קווים ותנועות, האצבעות כבר “יודעות” מה הצעד הבא.

ולבסוף, צבע. איך מסתכלים ומחליטים או פשוט מאפשרים לצבע להשתלב בציור.

את לא צריכה לדעת לצייר “עלה” – את צריכה לדעת את הרצף

זו בדיוק הסיבה שאני חוזרת ואומרת בסדנאות: אין פה שום דבר שדורש כישרון מיוחד. יש רצף שאפשר ללמוד, לתרגל, ולחזור עליו שוב ושוב – על כל דף חדש, עם כל שילוב צבעים חדש.

בקורס הדיגיטלי שלי “דודלינג – פשוט להתחיל” בדיוק את הרצף הזה אנחנו בונות יחד, צעד אחר צעד: איך מחלקים דף, אילו פטרנים בסיסיים כדאי להכיר, ואיך לשלב ביניהם לכדי קומפוזיציה שלמה ועשירה – בקצב שלך, בבית, בלי שום ניסיון קודם.

אז בפעם הבאה שאת רואה ציור גמור ומרגישה שזה רחוק ממך – תזכרי שמה שרואים זו רק התוצאה. מה שבאמת קורה זה כמה צעדים פשוטים, בסדר מסוים, שוב ושוב.

לכל הפרטים על הקורס הדיגיטלי והצטרפות מיידית – לחצי כאן

רוצה לקרוא גם על איך להפוך את הציורים האלה לקיר גלריה אמיתי בבית? דפדפי אחורה לפוסט הקודם בבלוג

הפוסט 30 שניות, כמה קווים, ודף שלם: איך זה קורה בפועל הופיע לראשונה ב-ענבליקה.

מהדף הלבן לקיר בסלון: הדרך הכי אישית לעצב את הבית (בלי לקנות תמונות מאיקאה או לקנות רק מסגרות)

ענבל וולר — Tue, 28 Jul 2026 14:25:12 +0000

לא… כי כמות הציורים שמסתובבים אצלי בבית, זה לא אמיתי…

פעם באה חברה ואמרה לי: “יו, אולי תעשי סדנת קולאז’?” אמרתי לה: “רעיון מגניב! אבל אני צריכה לאסוף עיתונים ומגזינים…”

והיא בשיא הנונשלנטיות: “מה הבעיה? תשתמשי בציורים שלך, יש לך מלא…”

ואני: “נראה לך??? נראה לך שיגזרו את הציורים שלי? קודש הקודשים! :)” (למרות שבאמת יש לי מלא).

אצלי בבית – כל הציורים על הקירות הם שלי ושל הילדים. אין לי תמונות קנויות.

אני קונה רק מסגרות וממלאת אותן בציורים שלי, ואפילו לפעמים כשיוצא משהו ממש מגניב – אני סורקת בצורה איכותית ושולחת להדפסה בהגדלה.

הבית הוא המקום המכיל שלנו. ונכון, עיצוב מפונפן ומקטלוגים זה יפה, אבל הרבה פעמים הוא פשוט לא מעניין – ולא אישי.

משהו שנוצר מהידיים שלך מביא איתו אנרגיה אחרת לגמרי

כשמישהו נכנס אלייך הביתה הוא אולי לא ישאל “איפה קנית את התמונה הזו?”,אבל כשהוא יצא הוא יגיד, תקשיבי יש כאן אנרגיה טובה ונעימה, ממש נעים כאן. וזאת המהות של הבית בעיניי, שיהיה נעים ומחבק.

ומה יותר נעים ומחבק מאמנות שבני הבית מכינים ויוצרים לבד.

זה ממש לא דורש שתהיי “אמנית” עם תואר, וזה בטח לא דורש שתדעי לצייר מדהים.

ציורי דודלינג, פטרנים וטקסטורות בוטניות עובדים בצורה מדהימה על קירות:

הם יוצרים שפה ויזואלית הרמונית – כששמים כמה ציורים קטנים יחד, פתאום נוצר קיר גלריה מהפנט.

המסגרת עושה קסמים – זה ממש כיף ללכת לבחור מסגרות ולגלות איך הן משנות את היצירה והאווירה. אפילו ציור קטן של דודלינג שנרגעת איתו בסוף היום, כשהוא נכנס לתוך מסגרת יפה עם פאספרטו (המסגרת הלבנה הפנימית), מקבל מראה של יצירת אמנות לכל דבר.

זו תזכורת יויומית לשקט וליצירה שלך – בכל פעם שתעברי ליד הקיר הזה, תזכרי ברגעים של השקט והפוקוס שלקחת לעצמך.

את יכולה להכין לעצמך את הפינה שלך בבית, זאת שאת יושבת ונרגעת בה אחרי יום עמוס.

ציורי דודלינג משתלבים מדהים עם פינות ירוקות בבית – קצת דודלינג, קצת צמחיה וגם דירה תל אביבית עירונית מקבלת תחושה של חיים וחוץ.

ועכשיו את אומרת…. יופי – קפצת לסוף, אני אפילו לא יודעת איך להתחיל.

אז איך מתחילים? (בלי לפחד מהדף הלבן)

או – אז בדיוק בשביל זה יצרתי את הקורס הדיגיטלי שלי “דודלינג – פשוט להתחיל”, אנחנו מפרקות יחד את החשש מהדף הלבן.

צעד אחר צעד, בזמן שלך ובקצב שלך, תלמדי איך ליצור אלמנטים פשוטים חזרתיים שמרגיעים את הראש – ושהכי כיף בעולם למלא איתם מסגרות בבית.

אז אם את מרגישה שאין לך “כישרון”, או שאת לא יודעת מאיפה להתחיל – הבשורה הטובה היא שדודלינג זו טכניקה שכל אחת יכולה ללמוד.

לכל הפרטים על הקורס הדיגיטלי והצטרפות מיידית – לחצי כאן

הפוסט מהדף הלבן לקיר בסלון: הדרך הכי אישית לעצב את הבית (בלי לקנות תמונות מאיקאה או לקנות רק מסגרות) הופיע לראשונה ב-ענבליקה.

אני מתכננת, והחיים קורים: הדרך שלי לסדנאות דודלינג ויצירה

ענבל וולר — Sun, 07 Jun 2026 08:21:39 +0000

ממעצבת גרפית למנחת סדנאות דודלינג

לשווק את עצמי כמעצבת גרפית תמיד היה לי קשה. נכון, השוק רווי, אבל יש לא מעט מעצבות שמצליחות. אני פשוט לא הייתי אחת מהן.

לא הבנתי למה. הרי עשיתי שיווק דיגיטלי לאחרים. כתבתי, צילמתי, ערכתי, בניתי אסטרטגיות, ניהלתי קמפיינים — כל מה שצריך. וזה אפילו עבד לא רע. אבל כשזה הגיע לעסק שלי, משהו תמיד נתקע. כל פוסט הרגיש כמו מאמץ עצום, כל סטורי דרש ממני כוחות נפש, וכל פעולה שיווקית נדחתה שוב ושוב.

לקח לי הרבה זמן להבין את הסיבה האמיתית. לא הייתה לי בעיה עם שיווק. הייתה לי בעיה עם מה ששיווקתי.

לא באמת אהבתי לעבוד כמעצבת גרפית.

אני יודעת שזה נשמע מוזר, במיוחד אחרי שנים בתחום, אבל זו הייתה האמת. רציתי ליצור דברים משלי. רציתי למכור מוצר שהוא פרי היצירה שלי, לא לייצר פתרונות עבור אחרים לפי בריף, הנחיות ותיקונים. רציתי ליצור מתוך הדמיון שלי, בקצב שלי ובסגנון שלי.

וככה נולדה החנות שלי למוצרים מאוירים.

כשהחיים שינו את התוכנית

התחלתי לאייר, לפתח מוצרים ולבנות חנות אונליין עם תמונות, מוצרי נייר, תיקים וברכות. השקעתי בבניית האתר, בצילומים, בשיווק האורגני ובקמפיינים ממומנים. הייתי לגמרי בתוך הדבר הזה.

ואז החיים החליטו לשנות את התוכנית.

סרטן.

אני סוג של חתולה. חוטפת כאפה מהחיים, אבל איכשהו תמיד מצליחה לנחות על הרגליים. אחרי ההלם הראשוני הגיעה גם ההבנה שיש לי מזל. המחלה התגלתה בשלב מוקדם, הייתה תוכנית טיפול, והיה ברור שצריך פשוט להתחיל לצעוד את הדרך.

באותו רגע עצרתי את כל הפעילות השיווקית של החנות. הבנתי שאם אני לא יכולה להיות שם במאה אחוז, אין טעם להמשיך להשקיע כסף בפרסום. בזמן הטיפולים הייתי במקרה הטוב בחמישים אחוז מהיכולת שלי, וגם זה לא בכל יום.

אז עצרתי. החנות נשארה באוויר, ואני הרשיתי לעצמי להניח לה לזמן מה.

איך דודלינג הציל לי את היצירתיות בזמן הטיפולים

ובתוך כל זה קרה משהו שלא ציפיתי לו. שכחתי לצייר.

בערך חודש לתוך הטיפולים קלטתי את זה. הציור היה חסר לי, אבל לא הצלחתי לחזור אליו. ישבתי מול דף ריק ולא יצא כלום. פתחתי את האייפד ולא היה לי אפילו רעיון אחד. רציתי ליצור, אבל לא הצלחתי למצוא את הדרך.

ואז, כמעט במקרה, פגשתי את עולם הנוירוארט דרך קורס דיגיטלי שעשיתי. משם נפתח לי השער לעולם הדודלינג.

מה זה בכלל דודלינג?

הרבה אנשים שואלים אותי. יש לזה לא מעט הגדרות, אבל אני יכולה לספר רק מה זה היה עבורי.

דודלינג היה מפלט.

הוא היה המקום שבו הצלחתי לייצר לעצמי שקט בתוך תקופה שהייתה מלאה ברעש, פחד וחוסר ודאות. עם דף ועט בלבד הצלחתי למצוא רגעים של נוכחות ורוגע. ציירתי בבית כשהילדים סביבי, ציירתי בים בטיולים שעשיתי לבד, ציירתי בזמן המתנה בתורים, ציירתי במהלך טיפולי הכימותרפיה, וציירתי בשבתות שקטות כשהילדים אצל אבא שלהם.

לא משנה איפה הייתי, השרבוטים האלה נתנו לי מרחב לנשום.

לא היה צריך כישרון, לא הייתה מטרה ליצור יצירת מופת, ולא היה צורך להוכיח שום דבר. רק לתת לעט לנוע על הדף ולתת למחשבות להירגע.

איך נולדו הסדנאות — ממש לא מתוך תוכנית

סדנאות דודלינג ויצירה הן בדיוק המקום שבו הכל מתחבר עבורי. אבל אז? לא ממש חשבתי על זה.

פשוט ציירתי והעליתי את העבודות לרשתות החברתיות. לאט לאט התחילו להגיע שאלות. “מתי יש סדנה?”, “אפשר ללמוד את זה?”, “את מלמדת גם מתחילים?”.

באותו זמן עדיין הייתי בתוך הטיפולים, כך שלא יכולתי לחשוב על זה ברצינות. אבל הרעיון כבר התחיל להתבשל.

כמה חודשים אחרי שסיימתי את הטיפולים, כששתי בדיקות PET-CT חזרו נקיות והתחלתי להרגיש שהכוחות חוזרים אליי, הבנתי שגם הגיע הזמן לנסות.

וכך הסדנאות פשוט התחילו לקרות.

מה קורה בסדנת דודלינג ויצירה ולמה זה עובד גם למי שאומרת “אני לא יודעת לצייר”

הדבר שהכי הפתיע אותי היה כמה זה הרגיש טבעי. העברתי לא מעט הדרכות והכשרות לאורך השנים, אבל משהו בסדנאות הדודלינג הרגיש אחרת. פתאום כל החלקים התחברו — היצירתיות, האהבה לציור, הניסיון שלי בהנחיה והחיבור לאנשים.

אני אוהבת לראות אנשים מגיעים עם המשפט “אני לא יודעת לצייר”, ואז מגלים שזה בכלל לא העניין. אני אוהבת לראות את הרגע שבו הכתפיים נרפות, הראש מפסיק לרוץ והיד מתחילה לנוע על הדף. אני אוהבת לראות איך מתוך כמה קווים פשוטים נוצרים ביטחון, יצירתיות ורגעים של שקט.

סדנאות דודלינג ויצירה — לנשים, קבוצות וארגונים

היום אני מעבירה סדנאות דודלינג ויצירה לנשים, לקבוצות, לקהילות ולארגונים.

מה שהתחיל ככלי שעזר לי לעבור תקופה מורכבת בחיים, הפך לעיסוק שאני אוהבת בכל הלב.

כנראה שלא כל הדברים הטובים בחיים מגיעים מתוך תוכנית מסודרת. לפעמים אנחנו מתכננות מסלול אחד, והחיים מובילים אותנו למקום אחר לגמרי.

ובמקרה שלי, אני די שמחה שהם עשו את זה.

רוצה להביא סדנת דודלינג לקבוצה, משפחה, לחברות, לאירוע פרטי ארוע חברה או לכנס?

הפוסט אני מתכננת, והחיים קורים: הדרך שלי לסדנאות דודלינג ויצירה הופיע לראשונה ב-ענבליקה.

בית עבורי הוא…

ענבל וולר — Thu, 06 Jun 2024 09:19:28 +0000

בית ומערכות יחסים.

נושא טעון ומורכב עבורי.

בסוף שנת 2021 פרקנו חבילה זוגית של 23 שנים, אני לא אפרט על זה יותר מידי עכשיו כי זה לא נושא הפוסט, אבל אני כן רוצה לדבר על הקשר ההדוק בין מקום המגורים לבין התחושות והרגשות שלנו.

אני גם חלילה לא טוענת שמה שהוביל לפרידה היה הבית, אבל מערכת היחסים בינינו השתקפה בנראות ובתחושה שם.

ככל שהמצב בינינו הלך והתדרדר כך גם הבית, פתאום צצה רטיבות, קיר מתקלף, הדלת בארון המטבח מתפרקת.

אחת מהדמויות שיצרתי על רקע פתח של בית

ואני לא יכולה שלא לחשוב שזה יכול ללכת גם הפוך.

ככל שנשקיע ונאהב את הסביבה שאנחנו גרים בה, נדאג שיהיה לנו נעים לחזור ולפתוח את הדלת אחרי יום עמוס בחוץ, להרגיש שהגענו למקום הבטוח, לבית המחבק, שמכיל בתוכו את ההחלטות והבחירות שלנו, הרצונות והחלומות ופשוט להרגע.

בית כמקום מוגן ושלו יוכל גם להגן על מערכות היחסים, התחושה הרגועה שמשרה הבית תאפשר איזה מצע נוח ונעים לפתיחות.

ולכן חשוב לייצר בבית את מכלול הנראות הייחודי לנו, הבחירות שלנו משקפות את מי שאנחנו.

זה בסדר כמובן להעזר באשת מקצוע ועדיין אפשר להיות חלק מהתהליך והבחירות, כי בסופו של דבר אנחנו אלה שמניחים את הראש בבית.

הנה המחשבה:

״אני חייבת לסדר ולארגן לפי שאני יוצאת כדי שכשאחזור יהיה לי נעים״ וזה בדיוק זה, הצורך הזה לפתוח את דלת הבית ולנשום לרווחה ״הנה הגעתי הביתה״ ולא ״איזה טירוף, איך הכל כאן בבלגן שמתנגש לי עם מה שאר חוויות היום״.

אז איך בוחרים מה לשים על הקירות?

הרבה פעמים יש נטיה להסתכל על הכל כמכלול, אבל אני חושבת שבשלב הבחירות יש המון מקום להקשבה לאינטואיציה הפנימית שלנו. הרבה יותר קל להתחיל מתמונה או פריט אחד, המשהו המיוחד הזה שמשך לנו את העין ואח״כ להמשיך ולהתאים סביבו.

וההתאמה? היא לא חייבת להיות סט, או התאמה צבעונית מדויקת, הכי מעניין זה לשלב כל מיני תמונות וחפצים שלא נראים לגמרי אחידים ולייצר שלם וסיפור חדש. זה הסיפור שלנו והוא מורכב מחלקים שאספנו.

הספה שהיא ירושה מסבתא, יחד עם ההדפס המודרני שקניתי ביריד, והנה תמונה לסלון שרכשתי אונליין והכל הולך מצויין עם שולחן הוינטאז׳ מהמכירת יד שניה ועציצים מהמשתלה מהמושב על יד.

אנחנו מבלים בבית שלנו המון זמן, מגיע לנו לחיות בו מתוך בחירה ועם הבחירות הייחודיות שלנו.

אולי אני אדם רגוע יותר וכשאני נכנסת הביתה אני רוצה שמעל הספה בסלון תהיה לי תמונה אחת גדולה בצבעים חמים.

אולי בכלל מתאים לי לקבל מגוון של תמונות קטנות שונות כאלו לא לגמרי קשורות וקופצות לעין ומספרות סיפור (אני אלופה בלייצר סיפורי תמונות).

לכולנו ההעדפות שנכונות לנו ומכאן הבחירות השונות, הבחירות האלה הן שיוצרות לנו את המכלול שאנחנו קוראים לו בית.

ועדיין, לפעמים קשה לבחור.

את כל היום בעבודה, כשאת חוזרת כבר אין לך כוח לחשוב ולעצב וממש היית רוצה שפשוט ייתנו לך את התשובות או לפחות אופציות מהן תוכלי לבחור ולהתאים, להתחיל את כל השיטוט במרחבי האינטרנט בעצמך אין לך כוח.

באתר אני מציעה מגוון רחב של תמונות והדפסים שיכולים לייצר עבורך חוויה ביתית אישית ומחממת.

הפוסט בית עבורי הוא… הופיע לראשונה ב-ענבליקה.