הציור גמור ואת לא מבינה איך זה קרה בכלל…
מה לעשות שכשיש עסק צריך גם לייצר תוכן… אז ככה היה 🙂
לפני כמה ימים שמתי חצובה, ייצבתי אותה עם 2 משקולות, הנחתי דפים, עטים וטושים שבחרתי על השולחן והתחלתי לצלם.
כעבור שעה של צילום, הדף היה מלא. פרח שנראה כמו וורד, עיגולים מסודרים כמו קרני שמש, כדור קלוע בקווים, אשכול בועות קטנות, נוצות לבנות עדינות, ועלה גדול שמחבר את הכל ביחד.
ערכתי את הסרטון – כמובן שקיצרתי ל 30 שניות… זה מדהים איך התקופה הזאת שאנחנו חיים בה לימדה אותנו להיות תמציתיות ומדויקות.
וכשהעליתי את הסרטון, תגובה אחת שמישהי כתבה לי ״אני לעולם לא אצליח לצייר ככה״ נשארה אצלי בראש.
זה לא קסם, זה מבנה וזו פשטות
אני מבינה למה זה נראה כך. כשרואים תוצאה גמורה תןך 30 שניות, קל לחשוב שזה נורא מורכב.
וזו בדיוק התפיסה שאני הכי אוהבת לפרק בסדנאות ובקורס שלי.
מה שקורה בפועל בסרטון הזה הוא לא קסם – זה רצף מובנה, בדיוק אותו רצף שאני מלמדת:
קודם, חלוקת הדף. הקווים הראשונים שרואים בסרטון לא נמצאים שם במקרה – הם מחלקים את השטח למקטעים קטנים וברורים, כאלה שקל למלא בלי להרגיש מוצפת מול דף גדול וריק.
אחר כך, פטרנים חוזרים. כל מקטע מקבל תבנית חזרתית – עיגולים, קווים, קשתות. זה בדיוק העיקרון שגורם למוח להירגע, כי אחרי כמה קווים ותנועות, האצבעות כבר “יודעות” מה הצעד הבא.
ולבסוף, צבע. איך מסתכלים ומחליטים או פשוט מאפשרים לצבע להשתלב בציור.
את לא צריכה לדעת לצייר “עלה” – את צריכה לדעת את הרצף
זו בדיוק הסיבה שאני חוזרת ואומרת בסדנאות: אין פה שום דבר שדורש כישרון מיוחד. יש רצף שאפשר ללמוד, לתרגל, ולחזור עליו שוב ושוב – על כל דף חדש, עם כל שילוב צבעים חדש.
בקורס הדיגיטלי שלי “דודלינג – פשוט להתחיל” בדיוק את הרצף הזה אנחנו בונות יחד, צעד אחר צעד: איך מחלקים דף, אילו פטרנים בסיסיים כדאי להכיר, ואיך לשלב ביניהם לכדי קומפוזיציה שלמה ועשירה – בקצב שלך, בבית, בלי שום ניסיון קודם.
אז בפעם הבאה שאת רואה ציור גמור ומרגישה שזה רחוק ממך – תזכרי שמה שרואים זו רק התוצאה. מה שבאמת קורה זה כמה צעדים פשוטים, בסדר מסוים, שוב ושוב.
רוצה לקרוא גם על איך להפוך את הציורים האלה לקיר גלריה אמיתי בבית? דפדפי אחורה לפוסט הקודם בבלוג
