נעים להכיר

נעים להכיר ואיזה כיף שהגעת 🙂

יש לי קטע עם הצגה עצמית, מה אני מציגה קודם, עד כמה אני משתפת ומערבבת את המקצועי עם האישי ואם בכלל לערבב ומה עוד רלוונטי לכתוב? השכלה, נסיון תעסוקתי??

נראה לי שזה היופי בלפתוח בלוג ופשוט לכתוב מה ואיך שנכון לי, כי בינינו, כעצמאית ויוצרת הכל מעורבב עם הכל.

ואחרי ההקדמה וההתחבטויות הפנימיות שלי נתחיל:

אני ענבל אני מאיירת, יוצרת ומעצבת גרפית אבל לפני הכל אני אמא במשמורת מלאה לארבעה ילדים מופלאים.

למה לפני הכל? כי אני מאמינה שלהיות הורה זו בחירה אבל להיות ילד קצת פחות, מכאן שהאחריות וכל מה שהיא מביאה איתה (לטוב ולמאתגר) היא עלינו ההורים ועם כל ילד הביטחון שלי במי שאני כאדם כאמא וכאישה יוצרת הלך וגבר.

סיימתי לימודי אמנות בהתמקדות מדיה דיגיטלית ב 2009 וכבר היתה לי את ביתי הבכורה שני, אז בת שנה ותשעה חודשים.

להיות סטודנטית ולהפוך לאמא בפעם הראשונה זה שינוי אישיותי שקורה כמעט בבת אחת וסדרי העדיפויות מקבלים תפנית חדה.

השינוי הזה הרחיק אותי מעולם האמנות, חיפשתי משרה ופרנסה ומצאתי, התחלתי לעבוד כמעצבת גרפית בחברה לסחר אלקטרוני ושם נשארתי 6 שנים, בחברה לא בתפקיד. בתפקיד התרחקתי עוד מעולם האמנות והגעתי לתפקיד ניהולי של מחלקת שירות לקוחות.

וכמו שכתבתי בהתחלה הכל שזור בהכל, בזמן הזה גם הבאתי לעולם שני ילדים נוספים – שקד ושחר, רכשתי בית עם בן זוגי ולאט לאט ההבנה שאני לא נמצאת איפה שאני צריכה להיות החלה לחלחל.

עזבתי את החברה והתחלתי בחיפוש, עבדתי כמעצבת גרפית עצמאית, התחלתי ליצור עבור עצמי ולחזור לצייר.

נולד לנו בן זקונים חייכן – שון, ושנתיים אחרי התפרקה זוגיות ונפרדתי מאב ילדי איתו הייתי כ – 23 שנים.

עברו עוד קצת מים בנהר וג׳ינגלתי בין היצירה שלי, לעבודה כמעצבת גרפית וללמידה מחדש של עצמי כשאני לבד.

למדתי פוטותרפיה וליווי תהליכים, חזרתי לרקוד והבנתי שהבית זה כאן – ביצירה שכוללת בתוכה את כל הכלים שרכשתי במהלך השנים, את האמהות, את הניהול, את השילוח, את חווית הלקוח, את העיצוב הגרפי, את התנועה, את הציור.

כאן בתוך היצירה יש לי אוויר ושמחה.